איך שומרים על הנפש בשעת חירום?
איך ניתן להתמודד מול מצב חירום כמו מלחמה, מראות, ותחושות קשות שמשפיעות על הנפש שלנו?בפרק מיוחד במהלך מבצע "חרבות ברזל" רוני קרביץ מארח את אבישג משה, פסיכולוגית קלינית המתמחה בהתמודדות עם מצבי משבר וחרדה. אבישג עושה סדר בתחושות ובהתנהגויות שלנו, ומציעה התנהגות שתעזור לנו להתמודד עם המצב. לפודקאסט ב"רשת עושים היסטוריה" טיפול בחרדות
תחשוב טוב יהיה טוב?
המילים "תחשוב טוב יהיה טוב" מתקשרות (וגם מתנגנות) בתודעה שלנו עם המושג "חשיבה חיובית". האם זה נכון שכל מה שנדרש מאתנו כדי שהמציאות תהפוך טובה יותר עבורנו הוא בסך הכול לשנות את החשיבה שלנו? כנראה שלא ממש. אחרת החיים של כולנו היו נפלאים ולא היה לי מה לכתוב בעניין. האם יש צדדים שליליים בחשיבה חיובית? ומה בכל זאת חיובי בחשיבה חיובית? כולנו מכירות בחיי היומיום מצבים בהם אנו מרגישות אומללות ובודדות. כשאנחנו מוצאות סוף סוף בתוכנו את האומץ לפתוח את ליבנו למישהי קרובה, זו ממהרת לומר: "הכול לטובה" או "את תראי איך הכול יסתדר" ומתארת באריכות מצב ממש ממש דומה- אחד לאחד- לזה שכרגע סיימנו לתאר במאמץ נפשי לא קטן, ואיך שהעניינים שם נפתרו על הצד הטוב ביותר. החלק הסבוך בסיטואציה הזו הוא שהיא גם מצפה מאתנו עכשיו לחייך ולהרגיש טוב יותר, כשבתוכנו אנו מרגישות אומללות עוד יותר ולא מובנות. הצורך להרגיש מאושרים הוא אנושי ומשותף לכלל בני האדם. בשם הצורך הזה אנו מחפשים כל דרך שתוביל אותנו לאושר ומאמינים שהדרך לטוב עוברת דרך טוב. כשאנחנו נתקלים בקושי אנו מעבירים את המבט הלאה ומתעלמים, וכאשר אנחנו נופלים ונפצעים אנו ממהרים להדביק פלסטר צבעוני ויפה שיסיח את תשומת לבנו. כשמדובר בשריטה ודימום קל השיטה יכולה לעבוד טוב ואפילו להצליח. אולם כשיש חתך עמוק יותר, רצוי תחילה שנחטא את המקום גם אם זה יכאיב מעט, ורק אז נשים פלסטר. היכולת לשנות קשב ולהעביר מיקוד מנתון שלילי לחיובי באופן מהיר וגמיש, היא חיונית ולעיתים מצילת חיים. אני נזכרת ששמעתי פעם מרצה מבריק, שכבר כילד הבין את הרעיון הזה והשתמש בו באופן שנון מאוד, כאשר בעט באחותו ששכבה במיטת הקומתיים בחדרם המשותף והבין שהוא בצרות. קצת לפני שהיא נחתה לרצפה ופרצה בבכי שיסגיר את מה שעשה להוריו, הוא אמר לה שרק קוסמות מעופפות מצליחות לנחות בצורה מושלמת כל-כך וגרם לה להיעמד על רגליה ולא לפול. (שינוי פירוש התקרית שיכלה לעורר באחות זעם ועלבון והפיכתה להזדמנות לביטוי כוחות על מיוחדים, פעל על האחות ועזר לה לא ליפול.) עם זאת, שימוש קבוע באסטרטגיה הזו מעוות את המציאות, מתכחש לה ולא באמת עוזר לאורך זמן. אי אפשר להתעלם ממציאות שמעוררת בנו תחושות טבעיות ואנושיות של כאב, תסכול, אכזבה, דאגה ועוד ומיד כשהן מתעוררות להשקיט אותן, להתכחש להן או לבטלן. גם אם נתאמץ מאוד, נבצע תרגילי נשימה והרפיה לקול צלילי סונטת ליל ירח של בטהובן ותחת קולה המרגיע של המנחה נתן למוחנו לנדוד למחוזות האושר, נעצום עיניים ובעזרת דמיון מודרך נשמע את צלצול הטלפון מהשדכן, שמודיע שהצד השני רוצה לסגור וורט, ובממתינה, את רחלי שרוצה לבשר לנו שבדיוק עכשיו קבלו אותה לעבודה, בסיום התרגיל נקום למציאות המוכרת שלא ממש השתנתה. גם הילד בדוגמא שהבאתי קודם הבין שאחותו לא תקנה את התכסיס הזה אם כל פעם שהוא ירצה להציק לה הוא יתחבא מאחוריו. אז מה הפתרון? איך אפשר להרגיש טוב יותר? להסכים להרגיש גם פחות טוב ולהבין שזה אנושי. לא לפחד מרגשות ומחשבות, לכבד אותם, לתת להם מקום. באורח פלא, דווקא הקבלה הזו מאפשרת להשתחרר מהם לטובת רגשות ומחשבות חיוביים. לקבל זה לא אומר לשקוע. לקבל זה להכיר בהם כחלק ממציאות אנושית נורמלית ותקינה ולזוז מהם לטובת משהו חדש, חיובי, שלא הרגשנו או חשבנו קודם. הרבה יותר קל להסתכל על מחצית הכוס המלאה, לאחר שאנו והקרובים לנו, רואים, מכירים, מקבלים, נותנים מקום לקיומה של המחצית הריקה. לראות את הטוב זה לא להתעלם ממה שלא טוב. נהפוך הוא. זה לראות את המציאות באופן שלם ומתוך ההתבוננות המקיפה לבחור להתמקד בטוב כי ההתמקדות בטוב אכן עושה טוב, תורמת להרגשה טובה, מחזקת את החוסן הנפשי ואת האמון והתקווה לטוב, ומתוך כך פותחת אותנו להיות כלי קיבול לטוב שתמיד תמיד קיים סביבנו. כיצד זה עובד בפועל? אנחנו לפני מבחן מאתגר ומלחיץ במיוחד. ברור לנו שהסיכויים שלנו להצליח בו מושפעים מהלך רוחנו. אם נגיע בתחושה "אני הולכת להכשל, אין לי סיכוי", נרגיש ייאוש ונתקשה לנצל את המשאבים שלנו באופן פרודוקטיבי שיתרום להצלחתנו. האמירה: "זהו מבחן קשה וחשוב, אני רוצה לעשות כל שביכולתי להצליח, אבל אני גם זוכרת שזה רק מבחן", תעורר בנו תקווה וגם הקלה ותעודד אותנו ואת הסביבה שלנו להתגייס יחד אתנו להצלחה. נכון שזה לא מסובך? רק שרגע לפני שאנו יוצאות במלוא המרץ ליישם את השיטה בשטח, נזכור שזה בסדר מידי פעם לא להצליח, נסלח לעצמנו על כישלונות ולא נאבד את התקווה שבפעם הבאה בע"ה נתמודד טוב יותר. במחלקה בה אני עובדת, יש רב שמגיע פעם בחודש לשיחה על עניני דיומא וחיזוק. בפעם האחרונה שהגיע, ביום ראשון לפני פורים, המחלקה הייתה לאחר בידוד ממושך ומספר המאושפזות היה קטן משמעותית ומספר המשתתפות היה דל במיוחד. כדי לא ליפול לתחושה שהמאמץ שלו היה לשווא, הרב השתמש בחשיבה חיובית. הוא סיפר שהוא מתנדב בארגון" ידידים" ומשתדל בכל נסיעה ארוכה להאט בצמתים כדי לעזור לטרמפיסטים או לאנשים שנתקעו בדרך. באחת הנסיעות הוא לא מצא אנשים שזקוקים לעזרה וחש צער בשל כך שלא הזדמנה לו מצווה. אולם אז הוא הבין שאין אנשים שנמצאים במצוקה והודה להשם על כך. הרב אמר: "גם היום, אין הרבה מטופלות ואני יכול להרגיש החמצה אבל אני בוחר לשמוח שברוך השם אין עכשיו הרבה נשים במצוקה". הדוגמא הטיפולית הבאה ממחישה ומסכמת היטב את הרעיון של חשיבה חיובית (הפרטים שונו כך שלא ניתן לזהות את הדמויות). הגיעה אלי לטיפול מתבגרת סוערת, שהאשימה את הוריה שהם אינם מבינים אותה. בתקופות של החמרה היא נכנסה לדיכאון וחוסר תפקוד מוחלט. אמה, שהיתה עסוקה בטיפול בהוריה המבוגרים ובהתרוצצות בין עבודה והגשת עזרה לילדים הנשואים, האשימה אותה בפינוק ובחוסר התחשבות. ההורים כעסו על הבת שעסוקה בצרות קטנות של מתבגרת ואינה מתגייסת לעזרה בבית. הבת הרגישה שהוריה מזלזלים בצרות שלה ושהם לא מבינים שקשה לה. באופן לא מודע, היא למדה שהדרך לזכות להתייחסות ולדאגה מהם היא באמצעות החרפה של הסימפטומים הדיכאוניים וביטוי של אמירות אובדניות. ההתבוננות בטיפול על הדינמיקה המשפחתית שנוצרה והעצירה המשותפת של ההורים והבת כדי להבין זה את זה ולהכיר בקשיים- קטנים כגדולים- כמשהו לגיטימי ואנושי, השפיעה לטובה על המצב הנפשי של הנערה ועל הקשר עם הוריה. באחת הפגישות האחרונות אמה סיפרה שבתה חזרה מבית הספר בתחושה מובסת כיוון שגילתה שהחברות שלה קבעו מפגש חברתי והיא לא הוזמנה אליו. הפעם האם הייתה קשובה ולא השתמשה בפלסטר הישן כעידוד. היא פשוט הייתה אתה, הבינה אותה ואפילו שמחה שאלו הבעיות שמעסיקות את בתה. למרבה ההפתעה, לאחר כמה משפטי "שחרור קיטור" בתה אמרה לה: "נכון שזה לא כזה נורא ואני סתם מקטרת? הרי רק לפני יומיים הן הזמינו אותי לחגוג